מחול אחרון ופרידה

אני כבר לא יכולה לחכות לסוף השבוע המתקרב לאיטו, בו כמו בכל סוף שבוע בחצי השנה האחרונה והנהדרת, תעטוף אותי בין הידיים שלך כמו סיר שתכולתו חמה או ממתק שרק קצה קצהו נטעם. אנחנו נסתכל אל מעבר למראות העיניים, הירוק שלך ישקע בתכלת שלי, כדי למצוא את אותה נקודת מוצא ממנה אפשר לצלול אל העומק ולשוב שוב ושוב כדי ללגום לגימות אוויר קרות.

כבר חצי שנה אנחנו יחד. יום אחרי שטיילנו בשדה פרגים והחזקנו ידיים. יום אחרי שכתבתי את השיר הזה והפתעתי את עצמי כשחשבתי עליך. מאותו לילה בו התמונות הציתו בנו אש פתאומית, בו הזהרתי אותך משגיאות מסוכנות, ממשחקים באש, ואתה בחרת לקחת את הסיכון. מאותם ימים בהם רעדתי ופחדתי והטלתי ספק ופיתחתי כוח רצון והתגעגעתי. חצי שנה עברה מאז. לא המון, אבל בהחלט לא מעט מאותו הדבר שאין לו שם אחר מלבד אהבה.

אני לא רגילה להיות פרחונית כל כך. כתמי ורדים פשטו בנשמה השחורה שלי ופצחו במסע טיהור אלים. פתאום מותר לי לומר שאני אוהבת אותך, מותר לי לתקוע מבטים נוגים. מותר לי להיות נקבה שמאלצית שמביאה לך ארנבונים. לפעמים זה קצת מוזר, אבל באופן מפתיע למדי, בשורה התחתונה אני דווקא די מרוצה.

אני מברכת לשלום את השומר שודאי בירכת בוקר בוקר בברכת שלום ומרגישה את חום ידך משתהה על הידית. המרצפות ודאי עדיין זוכרות אותך ואפילו בעיניה של המזכירה אני מצליחה למצוא שביב מפניך החולפים. התמונות מן הקירות מחבקות אותי כמוך והמקום כולו נועם נועם. אולי זו הסיבה שאני מרגישה שם כל כך נוח.

אולי זו גם הסיבה שהסכמתי לבוא לראיון הזה ואולי זה עניין מקצועי גרידא. אבל גם היום, ממעמקיה של אהבה גדולה מזו שמעולם לא הייתה לנו, אני עדיין נהנית להתלטף בשם שלך, בחיוך, בנסיון. רטט קטן עובר בי אפילו עכשיו, כשאני מדמיינת שיחות טלפון ששמעתי במיטה שהגיעו אל החדרים האלה. מתוק כמו פלפל חריף. מחרמן כמו סכין על פני עור חשוף.

אני מדמיינת שעות עבודה מאוחרת, בעוד הצל שלך מהלך בין החדרים. ודאי הייתי שולחת מן המקלדת ידיים רעבות אל מקומות רטובים ונטרפת מהמחשבה האסורה ומהמעשים המגונים תחת השולחן. הדפים היו שותקים והמסך היה עוצם את עיניו, בלילות ארוכים במשרד, בשעות עבודה מרתקות.

אלה רק דמיונות בהקיץ, חזיונות ללא אב ואם. אני אוהבת ואוהבת ואוהבת. יש בי כל כך הרבה אהבה, עד כי אין מקום להכיל והיא משפריצה לי מהאזניים ומלכלכלת הקירות. אבל השגיונות האלה, יחד עם הקול שלך, עדיין רפרפו סביבי במסדרונות. כמו פנטזיה לילית. כמו זכרונות עבר.

כאילו אני עומדת להתפקע
מרוב אהבה
להשפריץ על הקיר
ועל זגוגיות המשקפיים
מיצים ורדרדים מסוכר

כאילו אין בי מקום
מרוב אהבה
המפלס מטפס ועולה
והמים עולים וחומקים
מבין תריסי העיניים

כאילו באמת חתכו
אותנו באמצע
הלכנו לאיבוד בעולם
ונמצאנו בניגוד לתכנית
לנסות ולחזור אחד בשני

1. זה לא מוריד מערכך בעיניי

הנטייה הטבעית שלי היא לקטלג אותך באופן מיידי מתחתיי, אבל קל לי לראות עכשיו שאין שוני גדול בשיטות ההתמודדות שלנו. בשורה התחתונה מה שחשוב הוא ששנינו מתמודדים עם הבעיות שלנו ולא בורחים מהן. אין שום סיבה שבעולם להמעיט בערכך בעיניי רק בגלל שהדרך שלך שונה מהדרך שלי. אין לי אלא להעריך אותך על הדרך שאתה בוחר ללכת בה, על האומץ ועל הכנות, על העובדה שאתה שוקל את ההחלטות שלך, על הקלות והקשות שבהן, על ההתמודדות המודעת שלך ועל הכוחות שאתה מפגין. זה לא עושה אותך פחות גבר, זה רק עושה אותך יותר.

2. החששות לא הולכים לשום מקום

אני מפחדת ואני מודה בזה. אני מפחדת מהתהליכים שעוברים עליך ודואגת מההשלכות שלהם עליך, עלי ועל הקשר היפה שלנו. החששות שלי משינויים שכאלה הם אמיתיים ואני מקווה שאתה מבין את המניעים והגורמים שלהם. אבל מכיוון שאתה מודה בחולשה הזו ואני מודה בחולשה שלי, יש לנו מקום להתמודד עם זה יחד. שתף אותי, דבר אתי, אני אדבר אתך, לכל היותר נפחד קצת ביחד.

3. גם אני לא מתכננת ללכת על ביצים

זה מה שאמרת לי אתה, וזה מה שאני אומרת עכשיו בתורי. אין לי טבואים וגם לא יהיו לי. מבחינתי אתה יכול לדבר אתי על הכל וגם אני אשאל אותך שאלות, אשתף אותך בפחדים שלי, אבל גם בו זמנית לא אתן לזה יותר מדי משמעות ולא אהיה עדינה יותר או פחות ממה שהייתי קודם. הכל בסדר וזה מה שחשוב.

4. אני אוהבת אותך

אני אוהבת אותך