מחול אחרון ופרידה

לדעת שהאדם מולך רוצה בטובתך
ולכשיפסיק, יהיה בו הכבוד כלפיך להזהיר אותך

כשאני לא צריכה להיות אמא שלך
לדאוג לראיונות עבודה
להציק לך שתלך לרופא
לוודא שזכרת לעבור בבנק
לתת לך עצות לניהול זמן נכון
לגלות ששכחת את הדברים בבית
להזכיר שתצלצל אלי כשאתה מסיים
לקוות שתזכור את מה שדברנו עליו אתמול
או לנגב את האבק מהמדפים שלך באצבע זריזה

אני יכולה להתפנות
כדי להיות מה שאני באמת -
חתולה מפונקת
כלבה מיוחמת
לטאה נמה בשמש
חיית מחמד קטנה
שרק רוצה לעשות אותך מאושר.

אני לא שואלת אם אני יפה
אבל אני שואלת אותך.

אתה אומר לי שכן.
בעודי נוברת אחר האישור
במעמקי עין ימין.

אתה מתחיל לומר לי
מילים עדינות בקול חרישי
שנלכדות במלכודות האזניים.

אתה אומר לי
מותק, את בסדר גמור

והכל בסדר.

הנוכחות שלך בדירה שלי מפתיעה אותי כמו פטריות אחרי הגשם. אני מטיילת בחלקת ארבעים המטרים הרבועים שלי, כמו ביערות האירופיים העבותים שלא ראיתי מאז ימי ילדותי, ומחפשת אותך. יש שתי מברשות שיניים ליד הכיור וגופייה נוספת בארון, הכוסות שלך בכיור ותיון מיותם ננטש על השיש, המגבת שלך תלויה באמבטיה וכולם קורצים אלי בשובבות חורפית – מזכירים לי אותך בא אלי ובתוכי שוב ושוב.

אני מחבקת את הכרית בלילה והיא ספוגה בריח דק משיערך, תערובת של סבון ואנחנו. הקולר מונח על השידה, בין המשקפיים והעגילים החדשים, והצוואר עדיין נמשך אליך ברצועה המאולתרת מחגורה כרוכה ברצון. אתה לא פה, אבל אני מרגישה את החלקים שלך נאספים מכל פינות החדר אל המיטה שלי, מסתחררים סביבי בואלס שדים מכושף ומשלחים אותי לעולם של שינה מחוייכת.