מחול אחרון ופרידה

השפלה השפלה השפלה
השפלה השפלה השפלה
לפעמים היא עושה לי טוב

הנה, אמרתי את זה.

הסתכל על נשים אחרות מטיילות, התבונן
בשפתיהן הטוות לך רשתות דבק רכות.
אני מבטיחה להסתכל על גברים אחרים,
אבל לעולם-לעולם לא בהם.

כשאני מסתכלת בך, בין חריצי התריסים
מחייך אלי שֶׁקט שאני רק מתחילה להכיר
ותחושה של אדם שמקבל את עצמו ואותי
חולץ מנימיי פקקים של בקבוקי יין ריקים.

הסתכל על נשים אחרות ברחוב, חולפות
וּבְּשׂמֵיהֵן מתפתלים בעננה חיכנית.
אני מבטיחה לך שאציץ בגֵוִוים אחרים,
את אצבעותיי החומדות אשמור לעצמי.

כי כשאצבע נתקלת בַשקע שבין הצוואר לכתף
היא מוצאת דרכה אל השקע שבין הצלעות והלב
הפעימות השקטות שלך, שעוד לא סיימתי לזכור
ממיסות בי סלעים שנדמה והיו שם תמיד.

מעולם לא אמרת לי שאתה אוהב אותי.
לעולם לא אדע אם לה – תאמר.

צלקות מצויירות בדיו רכות מצלקות תחומות בדם.
לעולם לא אדע – לעולם לא אשאל.

אתה מזחיל אותי אל המקלחת על הברכיים. שוטף את השיער שלי ומחייך אלי, עם העיניים הירוקות-ירוקות שלך, חיוך אמיתי. בזמן שהמים שוטפים את הפנים, הזין שלך מוצא את דרכו אל הפה שלי, מתמקם בטבעיות. היד שלך נחה על העורף שלי ואני מתמסרת לקצב הנוח, מציצה מדי פעם לראות אותך, עומד רטוב, נאנח בשקט אל אריחי הקרמיקה הלבנים.

אני מניחה שהיה שם איזה ברק נבזי, שעבר בעיניים שלך, שפספסתי. כי פתאום אתה נדחף עמוק יותר, וכשאני פוקחת את העיניים, זרם מים חמים מונע ממני לראות. המים שוטפים אותי, שוטפים ממני את פערי הנסיון, את היוהרה שלי. פתאום אנחנו לא משתעשעים במקלחת, אלא זו אני שעומדת על הברכיים לרגליך, נשטפת, המים עוצמים אותי, ואתה פשוט משרת את התשוקה שלך בי. פשוט.

רפיון פושט בי. לא בגפיים, היכן שניתן לצפות לו, אלא בסרעפת. שם הנשימות הופכות קלות יותר, שטוחות יותר, מרוות יותר עם כל לגימת מים. אני נכנעת ואתה מסיט את הידיים שלי אל מאחורי הגב, ממשיך לחצוב את דרכך אל הנבכים שלי, ממשיך לשטוף אותי מכל אמירה צינית שיכולתי לומר. זה נראה לי טבעי כל כך, לכרוע, לנשום, עם הלשון בחוץ והנוזלים המתערבבים, שאני אפילו לא מקדישה לזה שום מחשבה.

אתה סותם את האף שלי, ודוחק את עצמך פנימה למקום שבו גם אם תרפה, לא יהיה לי סיכוי לנשום. המים מסלקים את הדמעה לפני שאתה שם אליה לב, ואני משתנקת. אתה עוזב, ומחדש את האחיזה המהודקת שלך שוב, תחת זרם המים. כל פעם מחדש נדמה לי שאני עוצרת , נאטמת בך מכל הכיוונים, כמו שפכטל או מסטיק בין מרצפות חדשות, הופכת למשטח חלק, והכל זורם ממני, פלגים-פלגים, אל הביוב.

אני משתנקת שוב ואתה גומר. המים בפה מתערבבים במתיקות מוכרת, ואני קורסת אל הרגל שלך. עכשיו סוף סוף, אני יכולה לראות שאתה עדיין מחייך אלי, עם העיניים הנהדרות שלך, נושם אותי, שוטף אותי, מנשק, מחזיק, וכן, לבסוף מקים אותי אליך, לחיבוק

ולסיבון יסודי מאחורי האזניים.

אני תוחבת את האף
לבית השחי שלך
ויש שם ריח של זיעה
מתוק וחם.

מדגדג לי באף ובלב
לנשום את האוויר
ספוג בריח של אתה
ובעיקר להיות.

אני נתחבת בינך ובין
עצמי אל הכרית
ושמש בוקר מעירה בי
חשק וחיוך.

עבר הרבה זמן מאז שעדכנתי, אבל לשם שינוי הסיבות חיוביות לחלוטין:

אני עסוקה מעל הראש בפרוייקטים שונים ומשונים: החל בשיעורי הנהיגה שהתחלתי לקחת בנחישות מפתיעה, דרך העבודה והבחור החדש (הכל בסדר, תודה ששאלתם, טפו טפו טפו) וכלה ביציאה המשוערת שלי מארון האנונימיות האינטרנטית בימים הקרובים.

ארון? אנונימיות?

אני לא אכביר בפרטים בינתיים, אבל תסמכו עליי שיהיה מעניין