מחול אחרון ופרידה

יש לי תחושה עמומה שהדברים חומקים מבין אצבעותי. אני מרגישה הכל במטושטש. העולם צבוע בגרדיינט הלא נכון. כולם חולפים על פניי. אף אחד לא עוצר בתחנה שלי. יש ריח של שינוי.

אני צריכה לעשות משהו – אבל לא ברור לי מה. אולי משהו נועז. אולי משהו מטורף. אולי משהו שגרתי. אולי לנסוע לטייל. אולי להקים סטארט אפ. אולי לאבד שליטה.

זו אפילו לא תחושה רעה, התחושה העקומה הזו. רק רשרוש קליל מאחורי הקלעים שמפריע את שלוותה של הפסטורליה הבימתית. זו אפילו לא תחושה רומנטית. אולי אני רעבה למגע, אבל אני לא עיוורת מספיק כדי לא לשים לב שכל הפניות שעשיתי, רק הוליכו אותי במעגל.

אני לא יודעת איך לחמוק. נדמה שאני מתקדמת, אבל רגל אחת נותרת מאחור. כל פעם שנדמה שנמלטתי מהתחושה הזו, היא מפתיעה מחדש. כבר הפסקתי להבחין בתחלופת רגעי הטשטוש הצץ בין רגעי האושר. או להפך.

יש פה משהו לא בסדר, ואני לא יודעת מה.

מוזר לי ומפתה לי לראות מדי פעם איזה אדון אמיתי. גבר שהאדנות נטעה בו שורשים עמוקים, מצליח להרטיט בי איזה מיתר עדין, אפילו בלי כל מגע. כל כך קל להבין את הנשים היפות הנופלות לרגלי אלה בזו אחר זו. הגבריות הפכה למצרך כה נדיר בימינו, ויש כל כך הרבה רעב בקרבנו, הנשים.וגם אני רעבה. רעבה למחוות הקטנות. רעבה לכאב שנשיאתו הופכת לכבוד ולתענוג. רעבה להתמסרות. רעבה למי שירצה לקבל את אותה התמסרות – ראש עייף מתלאות הדרך וסחרחר מנשיאת המשא, שעון על ירכו.

גם אני רעבה. אבל איך לעזאזל יצאנו כאלה?

אנשים שכדי למלא להם את הלב, צריך קודם כל לרוקן להם את הגוף.

לאט לאט זה (כאב, ביננו ובמאמר מוסגר) מתחיל להראות לי כמו סוג האהבה היחיד.

אחרי פגישה נוספת הגענו למסקנה שזה לא ילך בכיוון הנכון -
בחור רגיש ויפה נפש שכמוהו ובהמה בדסמית רציונאלית שכמוני הם לא צירוף מוצלח בבסיסו.

אבל היה משעשע בסופו של לילה.
ישנתי טוב, פטפטנו בבוקר, שתינו תה, הוא שכח פה את המעיל שלו.
נשאר ידידים

כמו שאומרים במחוזותנו -
נקסט

לישון עם כמעט זר על פני מיטה אחת צרה
רצה אבל אינו רוצה, נוגע תחת פחד מעצמו
מצמיא אך לא מחזיק טיפה אחת מרה לרוויה.

ואחרי כל האלכוהול, כל השיחות המרעיבות
נשאר עומד מאחורי חומת תמימות עקרונותיו
משאיר אותי עם דמיונות אודות חומה קורסת
אותנו מתנגשים כזאבים רעים על פני ההריסות.

לישון עם כמעט זר על פני מיטה אחת צרה
רצה אבל אינו רוצה, נוגע תחת פחד מעצמו
מצמיא אך לא מחזיק טיפה אחת מרה לרוויה.

ואחרי כל האלכוהול, כל השיחות המרעיבות
נשאר עומד מאחורי חומת תמימות עקרונותיו
משאיר אותי עם דמיונות אודות חומה קורסת
אותנו מתנגשים כזאבים רעים על פני ההריסות.

אחרי פגישה נוספת הגענו למסקנה שזה לא ילך בכיוון הנכון -
בחור רגיש ויפה נפש שכמוהו ובהמה בדסמית רציונאלית שכמוני הם לא צירוף מוצלח בבסיסו.אבל היה משעשע בסופו של לילה.
ישנתי טוב, פטפטנו בבוקר, שתינו תה, הוא שכח פה את המעיל שלו.
נשאר ידידים

כמו שאומרים במחוזותנו -
נקסט

אוח אוח אוח, בלונדי שכמוך. ממש פתחת לי את התאבון אתמול, עם החיוך שלך ועם השחצנות שהתרעת עליה, עם התל אביביות והבטחון העצמי שגורם לך להראות כמו אחד שאני לא אוכל לנשנש לארוחת בוקר ואפילו לא לבראנץ’ מאוחר.תחזור מהמילואים בסוף השבוע, אל תשחק יותר מדי ואז נראה מה נעשה אתך.
אולי אפילו נעשה אתך משהו טוב.