מחול אחרון ופרידה

זרועים בי גרגרים של עצבות.
מדי פעם אחד נובט.
מדי פעם אחד נובל.
בממוצע, הכל פורח.

דע להתייחס אלי ברצינות,
אבל לא ברצינות מדי.
דאג, אבל בלי רצועה.
תן לי לחזור בעצמי.

ותבין, באמת ובתמים -
כשאני אומרת לא, אני מתכוונת לכן.
אלא אם כן אני באמת מתכוונת ללא.
ואם אני אומרת שאני לא רוצה,
זה כי אני עדיין לא יכולה להסכים.
וכשאני מפחדת, כל מה שצריך
זה לתת לי לסגת, ואז לדחוף אותי שוב.

אז אל תתן לי יותר מדי,
אל תצפה לקבל את שלא רצית לתת.
אל תוותר לי סתם, בחינם.
אני לא צריכה לבכות כדי שתוותר.

יקירי, בעיני אהבה היא חולשה.
אני מפחדת להיות חלשה.
ואני רוצה להיות חלשה.

ולא למרות הפחד הזה,
דווקא בזכותו,
דווקא אתה
דווקא תרצה
דווקא אותי
לעצמך.

לרגע הצלחתי להאמין שזה שוקולד ושהכל בסדר. בסך הכל החיים פינקו אותי, קיבלתי יש מאין, זכיתי. המשרתים אספו אותי בעדינות והחליקו אותי לחוף המבטחים, מרוצף סוכריות ועדשים צבעוניים, ועכשיו אני מתרחקת מהחוף, טבולה בנוזל הסמיך, החמים והמתוק.

לרגע הצלחתי להאמים שזה שוקולד והכל בסדר.
הרי זה נשמע טוב יותר מבריכה עמוקה של חרא.

אלי

איך זה יתכן שאתה, שעוד לא טעמת אשה, שעוד לא פגעת, שעוד לא נפגעת, שעוד לא שיחקת את כל המשחקים הקטנים, בעודך תמים, תבוא אלי ככה?

איך זה יתכן שתדבר אתי בבטחון כזה, בנימה רגועה כל כך, כמעט חצופה? שלא תפול ברשתות שטוויתי לך, שתשבש לי את כל התוכניות? שתתפוס אותי בידיים ותשלוף מהן את השליטה, את המושכות, ביד זריזה? שתשאיר אותי עם סימנים כחולים, כואבים, נפוחים, לשבועיים לפחות, לזכור אותך? שתבלבל אותי לחלוטין, תשאיר אותי עם אינסוף סימני שאלה, בלי מפתחות, בלי קלפים נכונים, קטנטונת ומתגעגעת? מי אתה שתעשה לי את זה?

תמים – תמים אבל גבר גבר, אתה.

אבל מה שמצחיק, שככה, אבל בדיוק ככה, אתה תשאיר אותי לעצמך, תשמור אותי מרותקת, מאותגרת, בכוננות תמידית. ככה, אולי תיצור לעצמך, על הפעם הראשונה, מהנסיון הראשון שלך, במו ידיך הנפלאות – כנועה קטנה, שתצבע בשבילך עולם פנטזיות צבעוני, הפליי גראונד הפרטי שלך, שבו תוכל להגשים את הכל. אפילו את מה שעוד לא חשבת עליו.

שלך,
אלי

דברים מתחילים להשתנות לאט. יש לי פלוס מינוס 30 שנה to ace it. זה לא הרבה, אבל הדברים בוחרים לנוע לאט. ממש לאט. על מי מישרין, כמו שאומרים.

מאחד אני מתרחקת. הקרדיט שלו עומד להגמר. אני לא מוכנה להפגע יותר בשבילו, אז אני צפה בנהר שזורם ממנו והלאה. אני עוד שומעת אותו עומד על החוף, עסוק בשלו, אבל מדי פעם חושב עלי. אין לי טעם לנסות לשחות במעלה הזרם. לכל היותר אם הוא ירצה – הוא יבוא אחרי.

לאחר אני מתקרבת. מוזר ומסקרן. שונה וראשוני. עוד לא הבנתי אותו. הוא עוד לא יודע שום דבר עלי. כל מה שיש לו ולי זה כמה בדיחות, רקע משותף ונשיקה אחת, תמימה-תמימה בטעם הכי ונילי שטעמתי זה מזמן. הנהר מביא אותי אליו, עושה לי הנחה, דוחף אותי אל החוף, אבל הוא, הוא יצטרך לרצות – ולשלות אותי מהמים.

שקט בינתיים. השמש נעימה, הזרימה מטלטלת.
לכל היותר, הדרך עוד ארוכה, ואם לא עכשיו, מחר יהיו עוד הפתעות,
יהיו בה נמלים, סופות, עגינות ממושכות, שודדים וערי סחר.

בינתיים אני רואה רק שניים, אבל אני יודעת שיש עוד.

אז המשך סופ”ש נעים,
אלי